top of page
  • Writer's pictureRoy Sasson

דיסק להיטים של היטמן1, ספוטיפיי, וכיצד האקדמיה תוכל להפוך את כולנו למחוננים

Updated: Apr 24, 2021




בגיל 12 קניתי את הדיסק הראשון שלי - היטמן1. הדיסק עלה 60 שקל בחנות ״מידאס״ במרכז המסחרי בראשון לציון. חסכתי הרבה זמן בשביל הכבוד לשמוע את מארקי מארק (מארק וולברג בגלגולו הקודם), לונדון ביט ונירוונה אחד אחרי השני. שמעתי ושמעתי את אותם שירים עד שנמאס אחרי חודש (בדרך כלל גם השירים האחרונים בדיסק היו די אפורים, ולכן רשימת השירים בפועל לא הייתה כל כך גדולה באמת). הדבר המתסכל היה שעכשיו צריך לחכות ולחסוך לדיסק הלהיטים הבא שיצא. דיסקים היו כל כך יקרים בשנות התשעים, עד שכמעט ולא עלה בדעתי לחסוך ולקנות אלבום של נירוונה לבד (או של מארקי מארק..), בגלל הסכנה שבאלבום אחד יהיו אולי שניים או שלושה שירים שאני אוהב. אז הסתפקתי ב-Greatest Hits עד גיל 18 בערך.


בצבא התחברתי עם כמה חובבי רוק כבד. כשאמרתי לאחד מחבריי שאין לי מה לשמוע כי לא יצאו להיטים חדשים כבר זמן מה - הוא אמר לי משפט שעד היום אני חושב עליו - ״תבחר כל אומן שיש לו להיט אחד שאתה אוהב, קנה דיסק שלו ותשמע את הדיסק ארבע פעמים. בסוף תראה כמה להיטים תגלה״. הוא אפילו נתן לי דיסק נירוונה שלו. בהתחלה לא התלהבתי, אבל בשמיעה השנייה הבנתי את הפרינציפ וקניתי את כל האלבומים שלהם. ואח״כ פינק פלויד (לא רק The Wall) ואח״כ מארק קנופלר (מארק אחר. מוזיקה אחרת) ואח״כ טוטו.

החבר מהצבא הוריד את הסיכון מההאזנה הראשונה - ומאז אני נהנה הרבה יותר מיצירה מוזיקלית. Exploration.


היום, בזכות ספוטיפיי - אני יכול להאזין לאיזו מוזיקה שבא לי, לנסות, להעביר, ולבנות פלייליסט המותאם עבורי (או פלייסליסט ״מפתיע״ אם אבקש להיות מופתע) וכל זאת בתשלום של 19.90 שקלים לחודש. זה טוב ליוצרים וזה טוב למאזינים. וזה טוב למוזיקה.


ה-Mission Statement של ספוטיפיי מדברת באותו המשפט על היוצרים ועל צרכני המוזיקה:


“Our mission is to unlock the potential of human creativity – by giving a million creative artists the opportunity to live off their art and billions of fans the opportunity to enjoy and be inspired by it.”


הוראה ואקדמיה בעידן הפוסט קורונה:


התפקיד של המוזיקאי הוא לחקור, לגלות, ליצור מוזיקה ולתת השראה לקהל שלו. חלק מהקהל יהפוך למוזיקאים טובים בעצמם. התפקיד של החוקר הוא לחקור, לגלות וללמד את התגליות (שלו ושל הענקים שעל כתפיהם הוא עומד) לסטודנטים, על מנת שיוכלו להגשים את מטרותיהם ושאיפותיהם בעולם הזה.


הוראה ללא מחקר היא כמו הופעה של קאברים. זה אחלה ולפעמים הגרסה החדשה עולה על המקור, אבל בדרך כלל עדיף לשמוע את היוצר בעצמו.


אני מלמד בדרך כלל תלמידי שנה ב או ג. בכל שיעור ראשון אני שואל את התלמידים שלי ״מה אנחנו עושים בכלכלה?״. חלקם עונים בציניות - ״לא ממש ברור״, ולחלקם יש מבט מאוהב ברעיונות שהם קיבלו עד כה.

מה אם נבנה את הספוטיפיי של עולם ההוראה, וכל תלמידה ותלמיד יקבלו את הסילבוס שיעורר בה ובו את ההשראה ללמוד ולחקור לעוד שנים רבות?


אחרי שיש לך מושג בסיסי במה אתה אוהב באמת ומה לא - אפשר ללכת וללמוד תואר שלם. תעשה את זה במוסד אקדמי המתמחה בקורסי ההמשך והמחקר האקדמי שיוכלו להביא אותך ואת הקריירה שלך למקום הנכון. ואולי גם למרצה שלך יהיה יותר זמן להיות בקשר ולדבר, כי הוא לא מעביר את אותה הרצאה לכיתה אחרת במורד המסדרון בעוד רבע שעה. Scale.


נראה לי שגם המרצים יהנו ויחכימו.


מודל חדש ישן?


אוניברסיטאות צריכות לתת את המעבדה לחוקרים לחקור, ואת מנגנון ההפצה של תורתם לקהל שמעוניין להאזין ברמות שונות ואולי לחקור בהמשך. אני תמיד מתפלא מדוע עשרות מרצים מעבירים את אותו הקורס על בסיס אותו ספר הלימוד במשך כל כך הרבה שנים. מאותה סיבה העליתי את כל ההרצאות שלי ליו טיוב.


אחרי שמרצה הביא את הקורס שלו לשלמות להבנתו (או למצב של Satisficing - ״טוב מספיק״ או דורש תחזוקה מעטה) - הוא צריך לפרסם אותו ולעבור לקורס הבא. ככה אנחנו מוודאים ש:


  1. מרצים ממשיכים לחקור.

  2. ברגע שמרצה לא עסוק בחזרה על אותה הרצאה 60 פעמים במהלך חייו - הוא יכול להקדיש יותר זמן (בשכר) ללמידה פרסונלית לתלמידים, להנחות יותר תלמידי מחקר, ולייצר מחקר חדש.

  3. כל אוניברסיטה מתמחה באנשי המחקר שהיא מעסיקה (פנימיים או חיצוניים) ולכן ההוראה בה של תוכן מתקדם היא שונה לחלוטין ומשתנה משנה לשנה.

  4. סטודנטים מקבלים תמורה לשכר לימוד (הם משלמים עבור ידע חדש בחזית המחקר, הם בוחרים מוסד אקדמי אשר הוא והסגל שלו הם חלק מזהותו של הסטודנט. את היתר הם יכולים לראות בוידאו מהקלטות ישנות).


ומה אם היינו מייצרים את הספוטיפיי של האוניברסיטאות? נתחיל ב- ללמוד מבוא לתורת ההשקעות מזוכה פרס נובל Robert Shiller, ללמוד אקונומטריקה אצל Josh Angrist מ-MIT, וללמוד Machine Learning אצל אחד מאבות הלמידה העמוקה - Andrew Ng (האחרון, אגב - הוא הקורס הכי נצפה בקורסרה - עם 4 מליון צופים עד כה).


חווית הלמידה בעידן הפוסט קורונה צריכה להיות:


  • פרסונלית, עמידה לקהל גדול ומגוון, ועדיין מאתגרת.

  • בונה יחסים ארוכי טווח בין המרצה, לתלמידים ובין התלמידים לעצמם.

  • מאפשרת Exploration ובין תחומיות.


שמתי לעצמי את שלושת היעדים הבאים השנה, בכל מה שקשור להוראת ניתוח נתונים (וכנראה בהמשך):

  • אני אלמד איך אני מקבל החלטות מושכלות באמצעות נתונים ותיאוריות עמוקות בעבודת היום יום שלי, כאשר אני מתמודד עם אי-ודאות גדולה ויותר מדי אפשרויות לבחור מהן.

  • בקורס יהיה דגש בסדר גודל של 30% לעידוד ללמידה אינדיבידואלית בזמן הפנוי, ממקורות חינמיים זמינים ברשת.

  • אספק הזדמנויות לנטוורקינג ארוך טווח בין הסטודנטים לבין עצמם, ואיתי. לא משנה אם זה בכיתה או באופן מקוון.


And try having fun in the process...





Comments


Commenting has been turned off.
Post: Blog2_Post
bottom of page